יום שני, 9 בנובמבר 2009

יאנה - מונולוגים

למך
יום ארוך וקשה עבר עליי. הייתי אמור ללכת למעסיקי הקבוע, זלמן, והלכתי , אבל זה לא נגמר בטוב.
לאחר העבודה הקשה , במקום לנוח ולקבל את משכורתי, קיבלתי סכין בגב.
כשהגעתי לעין זיתים, ראיתי את זלמן וחבריו הפלחים. הפלחים צחקו צחוק גדול, כפי שלא ראיתי מימיי. " גם זלמן התורכי צחק אותה שעה כאשר לא צחק מימיו." הם כל כך פגעו בי, ורק בגלל המראה החיצוני שלי.
זה לא הוגן שלמרות עבודתי הקשה, אני לא מקבלת תמורה רגשית על עבודתי ובמקום, צוחקים עליי ומשפילים אותי. אני חייב לגרום להם להפסיק. אני חייב לנקום.
זלמן
יום שהתחיל בטוב, אך נגמר ברע. ביקשתי מלמך לקחת את החביות לעין זיתים והוא הסכים בשמחה. לאחר שהוא לקח אותן, אני והפלאחים ראינו אותו ולא יכולנו שלא לצחוק. מראהו המגושם הצחיק אותי ואת הפלאחים עד דמעות ולא יכולנו להתאפק. לא חשבתי שזה ייפגע בו כל כך אך מסתבר שטעיתי. אחרי שהוא ראה אותנו, ולאחר שיחה קצרה הוא החליט להחזיר את החביות לצפת. אני החלטתי לצחוק איתו, ולא להחשיב לזה חשיבות רבה , אבל למך מאוד נפגע, והפתעה חיכתה לי כשחזרתי לעיר. נדמה היה שכל העיר הוסתה נגדי. שכולם שמעו מה קרה והחליטו לצדד בלמך.אני כל כך מצטער ומתחרט על זה עכשיו, וכשאני חושב על זה אני רואה שבעצם למך נקם בי, והוא הצליח.

מונולוג - דינה לזניק

מונולוגים - דינה לזניק
המונולוג של למך:
היני משתדל לבצע את עבודתי הכי טוב שביכולתי , לא כמו שאר הסבלים, אך עדיין אנשים אינם מכבדים אותי. מעסיקי הקבוע החל להשתטות בי, הוא הטיל עליי משימה לסחוב חביות במורד ההר אל צפת, זו הייתה העבודה הקשה ביותר מן הקודמות שעשיתי. בדרכי למט הופתעתי לראות את זלמן והפלאחים צוחקים ולועגים לי, זעם רב בליבי. סיימתי את עבודתי, ופניתי אל זלמן לקבל את שכרי, אך הוא לא הסכים לשלם את המבוקש, החזרתי את החביות לפסגת ההר, זו הייתה עבודה קשה אך המטרה טובה - ללמד את זלמן לקח. שוב צפיתי במחזה הנורא - זלמן והפלאחים לעגו לי. סיפרתי את המאורע לאנשי צפת, סיפרתי להם על המעסיק הערמומי ביותר בצפת.
המונולוג של זמן:
היום, הוא היום המלא ביותר בהומור אי פעם בחיי, וככל הנראה של הפאלחים. הייתי צריך להעביר כמה פחיות לצפת, אז שלחתי את הסבל הקבוע שלי, למך שמו. זה היה מחזה כל כך משעשע, למך , שנראה כמו קוף שמהלך על שתי רגליו, עוצר כל חבית, לאט לאט. כאשר סיים הוא בא אליי ודרש את שכרו, פי 2 פחות ממה שרציתי לשלם, צחקתי איתו והצעתי לשלם פחות, הוא נעלב הלך והחזיר את החביות במעלה ההר. אני והפאלחים צפינו במחזה, המחזה המצחיק ביותר אי פעם. אך כאשר חזר למך אל צפת סיפר לכל האנשים שם את המאורע, ותיאר אותי כאדם רע למרות שזו הייתה אך ורק בדיחה.
המונולוגים של למך וזלמן מאת בן מזור:
המונולוג של למך:
אני לא מאמין שזלמן צחק עליי ככה למה שהוא יעשה את זה?הוא תמיד חושב שהמראה החיצוני קובע ושאני לא מרגיש רע כשרע לי אבל זה ממש לא נכון כי הוא מאוד פגע בי.אני חושב שאני מתחרפן אחרי מה שזלמן עשה לי שהוא התבדח עליי מול הפלחים והרגשתי מאוד נבוך,אני רציתי להתנקם בו ומיד עלה לי רעיון:המעמד שלו גבוה אז אני אהפוך אותו לאיש שנוא,אז אני אספר לאנשי צפת שבטוח יאמינו שלי בגלל שאני בדרך כלל לא מדבר הרבה ואז כולם ישנאו אותו וזו הדרך בה הוא שילם על זה שהוא לא כיבד אותי

המונולוג של זלמן:
לא האמנתי שלמך ייקח את זה ברצינות אני בסך הכל צחקתי איתו ולא רציתי לפגוע בו הרי אני רציתי לשלם לו יותר ממה שביקש!אני מקווה שנתפייס כי כוונתי הייתה טובה בסך הכל רציתי להעלות את המעמד החברתי שלי ויצא שבסוף כולם שונאים אותי.אני מקווה שלמך יבין שלא רציתי לפגוע בו ושאנשי צפת לא ישנאו אותי כי רק רק התבדחתי אבל נסחפתי ולמך נפגע.

מונולוגים - תהילה אזולאי (:

מונולוגים - למך וזלמן .

למך :

היום היה יום קשה ביותר בעבודה , לא רק מבחינה פיזית אלא גם מנטלית . הרגשתי כ"כ מושפל לראשונה בחיי , הרי אני רגיל להשפלות של אחרים עקב מראי החיצוני אך אני רגיל מהשפלות מאנשים שלא קרובים אליי , אפיל לא מכירים אותי ואני לא רוחש לאף אחד מהם כבוד . אבל היום העלבון שהרגשתי היה מיוחד , הוא היה מזלמן , איש שרחשתי אליו כבוד , הרי הוא המעסיק שלי שצחק עלי בפני כולם , השפיל אותי לידם גרם לי להיום מקור לצחוק. ככה הכל התחיל : ככל יום רגיל הוא ביקש ממני לעשות עבודת הובלה , אך יש להודות שגם לי העבודה הייתה קשה ביותר , העבודה הייתה לסחוב חביות ולהעביר אותם במעלה ההר לעין – זיתים , יש החושבים שעבודה זו היא עבודה כמעט ובלתי אפשרית אך לסבל כמוני הכל אפשרי ! , את העבודה ביצעתי בסבלנות רבה ובדרך הכי טובה שאפשר עד שלבסוף הגעתי לעין זיתים . כאשר הגעתי לשם הייתי עייף , אגלי זיעה נטפו מכל גופי , הייתי חלוש ובאפיסת כוחות . כאשר הגעתי זלמן היה שם והפלחים שעמדו בצד וראו את המקרה , כנראה שבאותו יום הייתי נראה מוזר משאר הימים כי היום הצחוק היה חזק וגם בדיחה על חשבוני הייתה ; כאשר ראיתי את זלמן ביקשתי שישלם לי על עבודתי שני בשיקלים , הוא זילזל בעבודתי הקשה ושאל אם בשליק אחד לא אקבל ! , כעסתי נורא כי איך הוא מזלזל בעבודתי כ"כ ? הרי הוא יודע כמה מאמץ עבודה זו דורשת ובכך הוא מזלזל בי ? חמת אפי בערה בי לא הצלחתי לחשוב על מילים מלבד " אם לא תיתן לי שני בשיקלים מלאים ------ , מיד השתתקי מהרעיון שצץ במוחי .. " " אם לא אתן לך מה תעשה ? " הוא אמר בלעג " אחזיר את החביות לצפת !! " תשובתי הדהימה את זלמן אך את הבדיחה הוא לא הפסיק ואמר " ובשליק וחצי לא תקבל ? " אך אני לא הסכמתי ומיד התחלתי את העבודה שהטלתי על עצמי ללא מחשבה תחילה . את החביות החזרתי בעת ערב , לעיני כל הנדהמים וחשבתי בצורך עז לספר את מה שבליבי , אולי זה יעזור לי להעביר את הכעס שבליבי ואט אט המעשייה התפשטה לכל צפת כולה וכל הסובבים היו למעני - הסבל העלוב . לאחר חודש ימים הלכתי אל זלמן , אל חנותו , לא עשיתי כלום , רק עמדתי בפתח הדלת חיכיתי שהוא יגיב , או חיכיתי שלי יצוץ משהו לראש אך לא היה כלום , ואז ראיתי אותו צונח , לא עשיתי כלום , לא הגבתי רק הסתכלתי לו בעיניים והוא נפל , הוא מת , הוא איש מוג לב . וכן נקמתי את נקמתי - נקמתו של סבל פשוט .

זלמן :

אני פה כותב מלמעלה , מגרמי שמיים , על חמדנות יתרה , בדיחה לא מוצלחת שיצאה מכלל שליטה . למך , הסבל הכי מוצלח והכי מועסק בכל צפת גרם לי - אדם שפוי ביותר בעל עסקים מצליחים ליפול , בדקה אחת שבה הסתכלתי בתוך עיניו הקטנות , המוסתרות בשיער עבה ושחור שנופל על המצח . הכל התחיל כך : העסקתי אותו לעבודה שהיא ממש מלאכת מחשבת , מיוחדת במינה , כמעט בלתי אפשרית אבל בכל זאת אפשר לעשות אותה והבן אדם המושלם לעבודה זו הוא כמובן - למך ! נתתי לו לבצע את העבודה הזו והיא ביצעה אותה בצורה יותר מושלמת ממה שתיארתי לעצמי , באותה תקופה ניסיתי לבנות את מעמדי החברתי אך יצא ההיפך הגמור ממה שפיללתי , ניסיתי לבנות את המעמד שלי על חשבונו של למך , בדיחה קטנה על חשבונו אך בסופה של בדיחה זו צפת כולה שנאה אותי , מעמדי ירד והעסקים היו בשפל , ניסיתי ככל יכולתי לשנות את המעמד אך לא הצלחתי , הרגשתי נורא עם עצמי בשביל מה הייתי צריך את זה ? למה חשבתי על זה ? אך באותם רגעים זה היה הדבר הנכון שנראה לי לעשות . כנראה שזאת הייתה טעות מרה . לאחר חודש מהמקרה ישבתי בחנות , התפללתי שמישהו יבוא ,יציל אותי מהירידה , אך באמת מישהו בא , שלו לא ציפיתי . נפתחה הדלת , דמות מרובעת , נמוכת קומה נעמדה בפתח , בהתחלה לא ראיתי את הדמות , ליבי פעם בחוזקה ולא היה לי ניחוש מי זה אך כאשר היא אותה דמות ניכנסה לחדר , ראו אותו באור מלא , את למך הסבל . לא היה לי מה להגיד , חשבתי שכל עולמי חרב עליי והלב שלי לא עמד בקצב , הוא הסתכל לי בתוך הלבן של העיניים , הייתה דממה ואז פתאום הרגשתי כאב חד וצנחתי מטה . מהפחד ליבי הפסיק לפעום , הרגשתי איך אני נופל ולבסוף -מת .

המונולוגים של למך וזלמן\משני גל

למך:
אני לא מבין את האנשים, מדוע עושים את מה שעושים. הם תמיד חושבים שהכל זה המראה החיצוני של האנשים, ושאין להם רגשות, ויותר נכון הם חושבים שלי אין רגשות בגלל איך שאני נראה.
מה שקרה עם זלמן התורכי הוציא אותי מדעתי. הוא צחק עליי מול כולם, גרם לי להרגיש נידח ומושפל, רציתי לנקום בו על אכזריותו וחשבתי כך: אם הוא כל כך מכובד אני אהפוך אותו לאיש שאף אחד לא יאהב אותו בגלל מה שעשה, אז הלכתי לספר זאת לאנשי צפת והם, לשמחתי הרבה, הבינו אותי ולא אהבו את זלמן התורכי שצחק עליי, בטח איך שאני נראה, הכי נפגעתי ממנו, ולמדתי לא להתייחס לאנשים רבים אחרים שעושים זאת, אבל מאוד נפגעתי מהמעסיק שלי שתמיד כיבדתי.

זלמן התורכי:
לא חשבתי שלמך ייקח את זה כל כך קשה, הרי רק צחקתי, ולא התכוונתי לפגוע בו. ואפילו רציתי לשלם לו שכר שהיה מספיק לו לחודשיים, משום שעשה את הדרך פעמיים, בסוף הכל היה בדיחה שלא הייתה אמורה לפגוע. אני מקווה שאני ולמך נבהיר את הדברים, כי אני לא רוצה להיות איתו בריב שלא התכוונתי להתחיל אותו, משום שהוא הכי חרוץ, ועוזר ודואג לבצע את עבודתו בצורה טובה. אני מקווה לראות אותו שוב.