יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

מונולוגים - צליל :]

למך הסבל:
קוראים לי למך, ואנשי העיירה מכנים אותי למך הסבל.
אני עובד בזהירות רבה, ותמיד נזהר מאוד שלא לשבור שום דבר מהמשא שאני נושא.
אנשים רבים שוכרים אותי משום שאני דורש כמות מועטת יותר של כסף משאר הסבלים.
עבודה זהו שמי השני, אני מסור מאוד לעבודה ואף לא נוטה לרגע לא להיות מרוכז בזמן עבודתי. המראה שלי אינו קשור לאישיות שלי בכלל, אני נמוך קומה, ושעיר מאוד, ידיי ארוכות ורגליי קצרות, משום שאני תמיד רציני, מצחי מקומט באופן טבעי. רבים אומרים כי המראה שלי מראה עליי כי אני מגוחך, אך האנשים שמכירים אותי באמת יודעים - למך הסבל אדם מאוד נבון. אני אדם פשוט, שמוכן לעבוד המון עבור כל פרוטה ופרוטה, כמו ביום ההוא כשקרה הדבר שחשבתי שממש לא מתאים לאישיותי, עבדתי כהרגלי אצל זלמן המעסיק הקבוע שלי, עבודה קשה מאוד, לגלגל חביות מצפת לעין זיתים, ועבודה זאת גזלה המון זמן ומאמץ.. לאחר שהגעתי אל עין זיתים, ראיתי את זלמן ואת הפלחים שישבו שמה צוחקים על המראה שלי ופשוט כעסתי, משהו בתוכי נפגע ורצה להרוג מישהו באותו רגע (מה שמאוד לא מאפיין אותי כי אני רגיל שצוחקים עליי בעת עבודתי) בכל מקרה כעסי בער בי, ופשוט נקמתי בזלמן דרך מבטים רעים מאוד. אולי אני נראה אדם מוזר ולא רגיש, אך כשזה מגיע כשפוגעים בכבודי, היזהרו - בטוח שתהיה לי נקמה.

זלמן התורכי:
שמי הוא זלמן, ואני מעסיק המון את למך הסבל - הסבל הכי זול וטוב שיש בכל צפת.
אני אדם שתמיד שואף ליותר, אדם שאוהב לצחוק ואינני נצלן בכלל. אני מעריך כל אדם שעוזר לי ומשלם לו במחירים מלאים. יש לי סוד קטן שאינני מספר לאף אחד, יש לי לב חלש מאוד, אני גם זקן, ועדיין עובד כמו הצעירים. ברצוני לספר לכם מקרה שמאוד לא איפיין את אישיותי, ושאני מאוד מאוד מתחרט עליו.. יום אחד ביקשתי מלמך הסבל להעביר 3 חביות מצפת אל עין זיתים, אני יודע שעבודה זאת קשה מאוד וצריך המון סבלנות, זמן ומאמץ. הייתי עם הפלחים בעין זיתים צופים בבואו של למך עם החביות, ולמך היה דמוי קוף בעבודתו וזה היה כל כך מצחיק שלא התאפקנו ופרצנו בצחוק עליו. אינני יודע אם הוא היה רגיל לזה או שנעלב מזה..