יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

מונולוג - דוד וולודרסקי

זלמן

תקופה קשה עכשיוף. תקופה שלא רציתי להיות בה. הכול התחיל בכך, שביקשתי
מלמך סבלי קבועה, להעביר שלושה חביות מצפת לבית הבד. עבודה קשה מאוד
לסבל רגיל אך למך חזק מאוד. כאשר למך הגיע לבית הבד, אני והפלחים צחקנו
עליו משום שהוא נראה מאוד מצחיק ( מזיע, גדול, שעיר). זו הייתה עבודה
מאוד קשה ולכן החטלתי לשלם לו בהתאם, 20 בשיקלים. התייצבתי מולו, ושאלתי
אותו כמה הוא רוצה עבור העבודה ? "שני בשיקלים לא אחד פחות" כך הוא ענה.
אני התפלאתי לשמוע מחיר נמוך כמו זו, וזה עשה לי חשק להשתעשע איתו וזו היית
טעות מרה ! שאלתי "תמורת 1 וחצי לא תקבל? " למך התגלה כבעל חוש הומור לקוי
ולכך זאת רציני, וחזר עם החביות במעלה ההר לצפת. כאשר הוא חוזר לצפת, הוא
סיפר לאנשי צפת את סיפורו מנקודת מבטו והם סברו שהוא צודק ושאני רשע בכול
הסיפור. חזרתי לעיר וגיליתי שהם כבר רואים בי אדם רע ולא נותנים בי אמון,
וכתוצאה מכך עיבדתי את חבריי, שותפי לעבודה והכי חשוב בשבילי עסקי, וכל זה
מבדיחה אשר לא נקלטת טוב.

למך

יום עבודה מאוד קשה עבר עליי היום. זלמן מעסיקי הקבועה נתן לי עבודה קשה במיוחד
היום - להעביר שלושה חביות מצפת לבית הבד, משימה שדורשת כמה סבלים אך, אני הייתי
יחיד. כאשר כמעט הגיע לסיום ראיתי את זלמן והפלחים צוחקים עליי והתעבנתי נורא !
ניגשתי לזלמן והוא שאל כמה ארצה על העבודה ? עניתי "שני בשיקלים ולא אחד פחות !"
הוא עונה " באחד וחצי לא תסתפק ? "
אחרי ששמעתי את זה, כל כך התעצבנתי עליו ! שעניתי בכך שאני אחזיר את החביות בחזרה
לצפת, וכך עשיתי.