יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

יאנה - מונולוגים

למך
יום ארוך וקשה עבר עליי. הייתי אמור ללכת למעסיקי הקבוע, זלמן, והלכתי , אבל זה לא נגמר בטוב.
לאחר העבודה הקשה , במקום לנוח ולקבל את משכורתי, קיבלתי סכין בגב.
כשהגעתי לעין זיתים, ראיתי את זלמן וחבריו הפלחים. הפלחים צחקו צחוק גדול, כפי שלא ראיתי מימיי. " גם זלמן התורכי צחק אותה שעה כאשר לא צחק מימיו."
הם כל כך פגעו בי, ורק בגלל המראה החיצוני שלי. זה לא הוגן שלמרות עבודתי הקשה, אני לא מקבלת תמורה רגשית על עבודתי ובמקום, צוחקים עליי ומשפילים אותי.
אני חייב לגרום להם להפסיק.
אני חייב לנקום.

זלמן
יום שהתחיל בטוב, אך נגמר ברע.
ביקשתי מלמך לקחת את החביות לעין זיתים והוא הסכים בשמחה.
לאחר שהוא לקח אותן, אני והפלאחים ראינו אותו ולא יכולנו שלא לצחוק. מראהו המגושם הצחיק אותי ואת הפלאחים עד דמעות ולא יכולנו להתאפק.
לא חשבתי שזה ייפגע בו כל כך אך מסתבר שטעיתי. אחרי שהוא ראה אותנו, ולאחר שיחה קצרה הוא החליט להחזיר את החביות לצפת. אני החלטתי לצחוק איתו, ולא להחשיב לזה חשיבות רבה , אבל זלמן מאוד נפגע, והפתעה חיכתה לי כשחזרתי לעיר.
נדמה היה שכל העיר הוסתה נגדי. שכולם שמעו מה קרה והחליטו לצדד בלמך.אני כל כך מצטער ומתחרט על זה עכשיו, וכשאני חושב על זה אני רואה שבעצם למך נקם בי, והוא הצליח.