יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

מונולוגים-ליזה.

למך:
עוד יום קשה עבר עליי אבל אני לא מתלונן.
הייתי רוצה קצת להירגע ולהינות מהחיים אבל אין לי עם מי,כולם דוחים אותי בגלל המראה החיצוני שלי,
אף פעם לא התייחסתי לזה ברצינות ,תמיד חשבתי שאנשים פשוט עד כדי כך רעים אבל עכשיו אני מבין עד כמה
אני מכוער.
בעיקר אחרי ששמעתי זאת מזלמן והפלחים,
אני הרגשתי כה נבוך,הוא חושב שאם אני מכוער אז זה אומר אומר שאני גם מוגבל שיכלית.
אני בחיים לא אשכח את הרגע בו הוא אמר לי:
"עבודה קשה,למך מה?".
"קשה",עניתי לו תוך כדי שעיניי הושפלו לכיוון הקרקע מרוב בושה.
"כמה שווה בעיניך עבודה זו?"שאל.
חשבתי זמן מה ועניתי.
"שני בשיקלים!פרוטה לא פחות."
הוא התחיל להתווכח איתי ולגרום לי להיראות טיפש.
אף פעם לא הרגשתי ככה...

זלמן:
אני ממש מצטער בנוגע ללמך, לא ניסית להשפילו זה רק ש...
אני מנסה לבנות את מעמדי בחברה הישראלית שנים ואני לא מצליח לבנות אותו.
אני מקווה שלמך יסלח לי רק ניסיתי לשעשע את עצמי, ואת הפלחים.
לא ניסיתי לעליבו.
המצפון שלי לא נקי ואני מרגיש חרדה רבה אני רק מקווה שהכל היה טוב.
אני יעשה הכל כדי שלמך יסלח לי .
כולם מתארים אותי כנצלן ורע אבל אני לא כזה .
למך היה הסבל היחיד שעבד אצלי ואני לא רוצה לעבד אותו....
אני מקווה שהכל יסתדר.