יום שני, 9 בנובמבר 2009

מונולוגים - תהילה אזולאי (:

מונולוגים - למך וזלמן .

למך :

היום היה יום קשה ביותר בעבודה , לא רק מבחינה פיזית אלא גם מנטלית . הרגשתי כ"כ מושפל לראשונה בחיי , הרי אני רגיל להשפלות של אחרים עקב מראי החיצוני אך אני רגיל מהשפלות מאנשים שלא קרובים אליי , אפיל לא מכירים אותי ואני לא רוחש לאף אחד מהם כבוד . אבל היום העלבון שהרגשתי היה מיוחד , הוא היה מזלמן , איש שרחשתי אליו כבוד , הרי הוא המעסיק שלי שצחק עלי בפני כולם , השפיל אותי לידם גרם לי להיום מקור לצחוק. ככה הכל התחיל : ככל יום רגיל הוא ביקש ממני לעשות עבודת הובלה , אך יש להודות שגם לי העבודה הייתה קשה ביותר , העבודה הייתה לסחוב חביות ולהעביר אותם במעלה ההר לעין – זיתים , יש החושבים שעבודה זו היא עבודה כמעט ובלתי אפשרית אך לסבל כמוני הכל אפשרי ! , את העבודה ביצעתי בסבלנות רבה ובדרך הכי טובה שאפשר עד שלבסוף הגעתי לעין זיתים . כאשר הגעתי לשם הייתי עייף , אגלי זיעה נטפו מכל גופי , הייתי חלוש ובאפיסת כוחות . כאשר הגעתי זלמן היה שם והפלחים שעמדו בצד וראו את המקרה , כנראה שבאותו יום הייתי נראה מוזר משאר הימים כי היום הצחוק היה חזק וגם בדיחה על חשבוני הייתה ; כאשר ראיתי את זלמן ביקשתי שישלם לי על עבודתי שני בשיקלים , הוא זילזל בעבודתי הקשה ושאל אם בשליק אחד לא אקבל ! , כעסתי נורא כי איך הוא מזלזל בעבודתי כ"כ ? הרי הוא יודע כמה מאמץ עבודה זו דורשת ובכך הוא מזלזל בי ? חמת אפי בערה בי לא הצלחתי לחשוב על מילים מלבד " אם לא תיתן לי שני בשיקלים מלאים ------ , מיד השתתקי מהרעיון שצץ במוחי .. " " אם לא אתן לך מה תעשה ? " הוא אמר בלעג " אחזיר את החביות לצפת !! " תשובתי הדהימה את זלמן אך את הבדיחה הוא לא הפסיק ואמר " ובשליק וחצי לא תקבל ? " אך אני לא הסכמתי ומיד התחלתי את העבודה שהטלתי על עצמי ללא מחשבה תחילה . את החביות החזרתי בעת ערב , לעיני כל הנדהמים וחשבתי בצורך עז לספר את מה שבליבי , אולי זה יעזור לי להעביר את הכעס שבליבי ואט אט המעשייה התפשטה לכל צפת כולה וכל הסובבים היו למעני - הסבל העלוב . לאחר חודש ימים הלכתי אל זלמן , אל חנותו , לא עשיתי כלום , רק עמדתי בפתח הדלת חיכיתי שהוא יגיב , או חיכיתי שלי יצוץ משהו לראש אך לא היה כלום , ואז ראיתי אותו צונח , לא עשיתי כלום , לא הגבתי רק הסתכלתי לו בעיניים והוא נפל , הוא מת , הוא איש מוג לב . וכן נקמתי את נקמתי - נקמתו של סבל פשוט .

זלמן :

אני פה כותב מלמעלה , מגרמי שמיים , על חמדנות יתרה , בדיחה לא מוצלחת שיצאה מכלל שליטה . למך , הסבל הכי מוצלח והכי מועסק בכל צפת גרם לי - אדם שפוי ביותר בעל עסקים מצליחים ליפול , בדקה אחת שבה הסתכלתי בתוך עיניו הקטנות , המוסתרות בשיער עבה ושחור שנופל על המצח . הכל התחיל כך : העסקתי אותו לעבודה שהיא ממש מלאכת מחשבת , מיוחדת במינה , כמעט בלתי אפשרית אבל בכל זאת אפשר לעשות אותה והבן אדם המושלם לעבודה זו הוא כמובן - למך ! נתתי לו לבצע את העבודה הזו והיא ביצעה אותה בצורה יותר מושלמת ממה שתיארתי לעצמי , באותה תקופה ניסיתי לבנות את מעמדי החברתי אך יצא ההיפך הגמור ממה שפיללתי , ניסיתי לבנות את המעמד שלי על חשבונו של למך , בדיחה קטנה על חשבונו אך בסופה של בדיחה זו צפת כולה שנאה אותי , מעמדי ירד והעסקים היו בשפל , ניסיתי ככל יכולתי לשנות את המעמד אך לא הצלחתי , הרגשתי נורא עם עצמי בשביל מה הייתי צריך את זה ? למה חשבתי על זה ? אך באותם רגעים זה היה הדבר הנכון שנראה לי לעשות . כנראה שזאת הייתה טעות מרה . לאחר חודש מהמקרה ישבתי בחנות , התפללתי שמישהו יבוא ,יציל אותי מהירידה , אך באמת מישהו בא , שלו לא ציפיתי . נפתחה הדלת , דמות מרובעת , נמוכת קומה נעמדה בפתח , בהתחלה לא ראיתי את הדמות , ליבי פעם בחוזקה ולא היה לי ניחוש מי זה אך כאשר היא אותה דמות ניכנסה לחדר , ראו אותו באור מלא , את למך הסבל . לא היה לי מה להגיד , חשבתי שכל עולמי חרב עליי והלב שלי לא עמד בקצב , הוא הסתכל לי בתוך הלבן של העיניים , הייתה דממה ואז פתאום הרגשתי כאב חד וצנחתי מטה . מהפחד ליבי הפסיק לפעום , הרגשתי איך אני נופל ולבסוף -מת .