יום שני, 9 בנובמבר 2009

מונולוג - דינה לזניק

מונולוגים - דינה לזניק
המונולוג של למך:
היני משתדל לבצע את עבודתי הכי טוב שביכולתי , לא כמו שאר הסבלים, אך עדיין אנשים אינם מכבדים אותי. מעסיקי הקבוע החל להשתטות בי, הוא הטיל עליי משימה לסחוב חביות במורד ההר אל צפת, זו הייתה העבודה הקשה ביותר מן הקודמות שעשיתי. בדרכי למט הופתעתי לראות את זלמן והפלאחים צוחקים ולועגים לי, זעם רב בליבי. סיימתי את עבודתי, ופניתי אל זלמן לקבל את שכרי, אך הוא לא הסכים לשלם את המבוקש, החזרתי את החביות לפסגת ההר, זו הייתה עבודה קשה אך המטרה טובה - ללמד את זלמן לקח. שוב צפיתי במחזה הנורא - זלמן והפלאחים לעגו לי. סיפרתי את המאורע לאנשי צפת, סיפרתי להם על המעסיק הערמומי ביותר בצפת.
המונולוג של זמן:
היום, הוא היום המלא ביותר בהומור אי פעם בחיי, וככל הנראה של הפאלחים. הייתי צריך להעביר כמה פחיות לצפת, אז שלחתי את הסבל הקבוע שלי, למך שמו. זה היה מחזה כל כך משעשע, למך , שנראה כמו קוף שמהלך על שתי רגליו, עוצר כל חבית, לאט לאט. כאשר סיים הוא בא אליי ודרש את שכרו, פי 2 פחות ממה שרציתי לשלם, צחקתי איתו והצעתי לשלם פחות, הוא נעלב הלך והחזיר את החביות במעלה ההר. אני והפאלחים צפינו במחזה, המחזה המצחיק ביותר אי פעם. אך כאשר חזר למך אל צפת סיפר לכל האנשים שם את המאורע, ותיאר אותי כאדם רע למרות שזו הייתה אך ורק בדיחה.