יום שבת, 7 בנובמבר 2009

גל במנולקר- מונולגים :@

"נקמתו של סבל" - מאת יהושע בר יוסף

1. מונולוג למך הסבל-

אני מאוד חזק כך אומרים עליי הבריות "סבל רב כוח המסוגל להתחרות בעוז שריריו גם עם חמור פרד". כן, אני יכול לעשות זאת. אני מקווה שעם כול הנאמר עליי, מעסיקי "זלמן התורכי" יוכל לתת לי עבודה ראויה וקשה, כך אוכל לקבל כסף רב בכדי לפרנס את משפחתי.

אני רק מקווה שזאת לא תהיה עבודה ארוכה בחוץ כי עכשיו "יום סתיו חם" ואני לא רוצה לחזור לבית הבד מזיע כולי כדי שהפלאחים העצלנים האלו יצחקו עליי!!! הרי הם חושבים שאני "דמוי קוף", וחושבים עליי שאני תמים ועצלן. איזה אנשים שופטים בן- אדם לפי מראהו.

טוב, הגעתי "לבית הבד, שבכפר עין הזיתים", אהה כולם פתאום עובדים בנחת מה קרה? משאירים את העבודה הקשה לי? נראה אותם חכמים שכמותם.

(אחרי העברת החביות)

לא ידעתי שבסוף אגמור כך. אחרי "חמש שעות של עבודת פרך" אני עומד פה מובך, כשהפלאחים חסרי המעשה, עומדים ומרשים לעצמם לצחוק עליי ולהגיד שאני " נראה אותה שעה כמין חבית המתגלגלת על שתיים".

זלמן, זלמן כמה שנאה צברתי אלייך בשנים האחרונות אתה פשוט לא מדמיין. כול הזמן סבלתי אותו ואת ההתנהגות שלו והתייחסתי יפה ובנועם, לאנשים שכבודם יותר גדול משלי. הרי אני יודע כי "אסור לו לסבל עלוב, להתחצף נגד אדוניו, ומה גם להרים יד לעברו".

אני אתמקח איתו על המחיר שיראה מה זה.

בשליק וחצי הוא מציע לי מי הוא חושב שהוא. אוקי, הבנתי אותו הוא רוצה לשחק בוא נשחק!!! צוחק מי שצוחק אחרון זלמן.

יש לי רעיון עם כול עלילותיו של זלמן אוכל אני להסתדר עם אנשי צפת הנחמדים, זלמן בוא נלמד אותך לקח.

2. מונולוג זלמן התורכי-

(רגע לפני התקף הלב)

מי זה האיש העומד בשער "כמין צל קפוא ניצב שם" הוא דומה ל, ל, ללמך, אוי מה הוא רוצה זה? גם ככה בגללו "יריביי הישנים תיבלו פרשה זו בתבלין מפולפלים וממולחים, ופלוני אלמוני אף חיבר שיר היתולים לכבוד המאורע, שהושר בפי ילדי הרחוב". איני יודע מה כוונותיו .

ה' בבקשה תעזור לי. אני חסר ישע. למה הייתי צריך לצחוק עליו מול הפאלחים, למה הוא הלך וסיפר ?

טוב, אני אתעמת איתו וזהו. זאת הדרך הטובה ביותר לגמור את הסיפור.

(כעבור שלוש שעות המשך המונולוג של זלמן מתקיים למעלה בשמיים אחרי מותו)

אוי לא. מה קרה לי ? מה זה כול השחור הזה, איפה אני? איפה אשתי וילדי ? ואיפה למך ? כבר לילה ? הרי לפני שנייה "ישב זלמן התורכי לבדו בחנותו הגדולה, ספר החשבונות פתוח לפניו ועיניו תוהות בחלל הריק ומחשבות משונות על עולם הזה ועולם הבא מרפרפות בקרבו."

ליבי "עצר בבת אחת דפיקותיו וראשו צנח מתו ל ספר החשבונות הפתוח".

כול מה שרציתי שיקרה מהסיפור, הזה קרה בדיוק "ההפך ממה שפילל". רק רציתי להעלות את מעמדי החברתי ותראו איפה אני עכשיו ?

רגע, ומה היה סופו של למך ? הרי הוא זה שגרם למותי, הוא הבהיל אותי, היש צדק בעולם זה ?

הרי למך הוא זה ש" סירב לקבל שני הנפוליונים שהציע לו בשכר עמלו, בטענה שלא עשה כול עבודה למעני."

מה יהיה עכשיו, מה יקרה לי ? האם יש לי עוד תקוות או דרך לתקן את מעשיי, למה , למה בכלל גאוותי גברה עליי ?