יום חמישי, 19 בנובמבר 2009

אלירן דגן

מונולוג של למך :
איזה יום עבר עלי , אני לא אשכח אותו בחיים. זלמן התורכי רצה שאני יעביר את החביות שלו מצפת לעין זיתים עבודה של חמש שעות! טוב אבל עדיין אסור ללהגיד עליו , אני רוחש לו כבוד רב אבל הדברים שהוא עשה לי היום היו בלתי נסבלים.היום כשהבאתי את החביות לעין זיתים הוא התחיל לצחוק עלי ולחשוב שאני מפגר או משהו כזה ואני רציתי שני בשקלים (כסף) והוא ממשיך ומתעתע בי הוא והפלחים , הרגשתי אם עצמי די לא טוב.

המונולוג של זלמן התורכי :
איזה מוזר הלמך הזה, אני פשוט לא יודע מה לעשות עכשיו.היום כאשר למך ביצע את עבודתו והעביר את החביות לעין זיתים אני והפלחים צחקנו וצחקנו והוא כנראה לקח את זה במובן הרע ולא היה לי שום רצון לפגוע סתם צחקתי איתו והוא לא הבין את זה כנראה ועכשיו בגללו הלך לי כל המוניטין שלי שבניתי פה בעיר צפת בגלל , למך!

יום שני, 9 בנובמבר 2009

יאנה - מונולוגים

למך
יום ארוך וקשה עבר עליי. הייתי אמור ללכת למעסיקי הקבוע, זלמן, והלכתי , אבל זה לא נגמר בטוב.
לאחר העבודה הקשה , במקום לנוח ולקבל את משכורתי, קיבלתי סכין בגב.
כשהגעתי לעין זיתים, ראיתי את זלמן וחבריו הפלחים. הפלחים צחקו צחוק גדול, כפי שלא ראיתי מימיי. " גם זלמן התורכי צחק אותה שעה כאשר לא צחק מימיו." הם כל כך פגעו בי, ורק בגלל המראה החיצוני שלי.
זה לא הוגן שלמרות עבודתי הקשה, אני לא מקבלת תמורה רגשית על עבודתי ובמקום, צוחקים עליי ומשפילים אותי. אני חייב לגרום להם להפסיק. אני חייב לנקום.
זלמן
יום שהתחיל בטוב, אך נגמר ברע. ביקשתי מלמך לקחת את החביות לעין זיתים והוא הסכים בשמחה. לאחר שהוא לקח אותן, אני והפלאחים ראינו אותו ולא יכולנו שלא לצחוק. מראהו המגושם הצחיק אותי ואת הפלאחים עד דמעות ולא יכולנו להתאפק. לא חשבתי שזה ייפגע בו כל כך אך מסתבר שטעיתי. אחרי שהוא ראה אותנו, ולאחר שיחה קצרה הוא החליט להחזיר את החביות לצפת. אני החלטתי לצחוק איתו, ולא להחשיב לזה חשיבות רבה , אבל למך מאוד נפגע, והפתעה חיכתה לי כשחזרתי לעיר. נדמה היה שכל העיר הוסתה נגדי. שכולם שמעו מה קרה והחליטו לצדד בלמך.אני כל כך מצטער ומתחרט על זה עכשיו, וכשאני חושב על זה אני רואה שבעצם למך נקם בי, והוא הצליח.

מונולוג - דינה לזניק

מונולוגים - דינה לזניק
המונולוג של למך:
היני משתדל לבצע את עבודתי הכי טוב שביכולתי , לא כמו שאר הסבלים, אך עדיין אנשים אינם מכבדים אותי. מעסיקי הקבוע החל להשתטות בי, הוא הטיל עליי משימה לסחוב חביות במורד ההר אל צפת, זו הייתה העבודה הקשה ביותר מן הקודמות שעשיתי. בדרכי למט הופתעתי לראות את זלמן והפלאחים צוחקים ולועגים לי, זעם רב בליבי. סיימתי את עבודתי, ופניתי אל זלמן לקבל את שכרי, אך הוא לא הסכים לשלם את המבוקש, החזרתי את החביות לפסגת ההר, זו הייתה עבודה קשה אך המטרה טובה - ללמד את זלמן לקח. שוב צפיתי במחזה הנורא - זלמן והפלאחים לעגו לי. סיפרתי את המאורע לאנשי צפת, סיפרתי להם על המעסיק הערמומי ביותר בצפת.
המונולוג של זמן:
היום, הוא היום המלא ביותר בהומור אי פעם בחיי, וככל הנראה של הפאלחים. הייתי צריך להעביר כמה פחיות לצפת, אז שלחתי את הסבל הקבוע שלי, למך שמו. זה היה מחזה כל כך משעשע, למך , שנראה כמו קוף שמהלך על שתי רגליו, עוצר כל חבית, לאט לאט. כאשר סיים הוא בא אליי ודרש את שכרו, פי 2 פחות ממה שרציתי לשלם, צחקתי איתו והצעתי לשלם פחות, הוא נעלב הלך והחזיר את החביות במעלה ההר. אני והפאלחים צפינו במחזה, המחזה המצחיק ביותר אי פעם. אך כאשר חזר למך אל צפת סיפר לכל האנשים שם את המאורע, ותיאר אותי כאדם רע למרות שזו הייתה אך ורק בדיחה.
המונולוגים של למך וזלמן מאת בן מזור:
המונולוג של למך:
אני לא מאמין שזלמן צחק עליי ככה למה שהוא יעשה את זה?הוא תמיד חושב שהמראה החיצוני קובע ושאני לא מרגיש רע כשרע לי אבל זה ממש לא נכון כי הוא מאוד פגע בי.אני חושב שאני מתחרפן אחרי מה שזלמן עשה לי שהוא התבדח עליי מול הפלחים והרגשתי מאוד נבוך,אני רציתי להתנקם בו ומיד עלה לי רעיון:המעמד שלו גבוה אז אני אהפוך אותו לאיש שנוא,אז אני אספר לאנשי צפת שבטוח יאמינו שלי בגלל שאני בדרך כלל לא מדבר הרבה ואז כולם ישנאו אותו וזו הדרך בה הוא שילם על זה שהוא לא כיבד אותי

המונולוג של זלמן:
לא האמנתי שלמך ייקח את זה ברצינות אני בסך הכל צחקתי איתו ולא רציתי לפגוע בו הרי אני רציתי לשלם לו יותר ממה שביקש!אני מקווה שנתפייס כי כוונתי הייתה טובה בסך הכל רציתי להעלות את המעמד החברתי שלי ויצא שבסוף כולם שונאים אותי.אני מקווה שלמך יבין שלא רציתי לפגוע בו ושאנשי צפת לא ישנאו אותי כי רק רק התבדחתי אבל נסחפתי ולמך נפגע.

מונולוגים - תהילה אזולאי (:

מונולוגים - למך וזלמן .

למך :

היום היה יום קשה ביותר בעבודה , לא רק מבחינה פיזית אלא גם מנטלית . הרגשתי כ"כ מושפל לראשונה בחיי , הרי אני רגיל להשפלות של אחרים עקב מראי החיצוני אך אני רגיל מהשפלות מאנשים שלא קרובים אליי , אפיל לא מכירים אותי ואני לא רוחש לאף אחד מהם כבוד . אבל היום העלבון שהרגשתי היה מיוחד , הוא היה מזלמן , איש שרחשתי אליו כבוד , הרי הוא המעסיק שלי שצחק עלי בפני כולם , השפיל אותי לידם גרם לי להיום מקור לצחוק. ככה הכל התחיל : ככל יום רגיל הוא ביקש ממני לעשות עבודת הובלה , אך יש להודות שגם לי העבודה הייתה קשה ביותר , העבודה הייתה לסחוב חביות ולהעביר אותם במעלה ההר לעין – זיתים , יש החושבים שעבודה זו היא עבודה כמעט ובלתי אפשרית אך לסבל כמוני הכל אפשרי ! , את העבודה ביצעתי בסבלנות רבה ובדרך הכי טובה שאפשר עד שלבסוף הגעתי לעין זיתים . כאשר הגעתי לשם הייתי עייף , אגלי זיעה נטפו מכל גופי , הייתי חלוש ובאפיסת כוחות . כאשר הגעתי זלמן היה שם והפלחים שעמדו בצד וראו את המקרה , כנראה שבאותו יום הייתי נראה מוזר משאר הימים כי היום הצחוק היה חזק וגם בדיחה על חשבוני הייתה ; כאשר ראיתי את זלמן ביקשתי שישלם לי על עבודתי שני בשיקלים , הוא זילזל בעבודתי הקשה ושאל אם בשליק אחד לא אקבל ! , כעסתי נורא כי איך הוא מזלזל בעבודתי כ"כ ? הרי הוא יודע כמה מאמץ עבודה זו דורשת ובכך הוא מזלזל בי ? חמת אפי בערה בי לא הצלחתי לחשוב על מילים מלבד " אם לא תיתן לי שני בשיקלים מלאים ------ , מיד השתתקי מהרעיון שצץ במוחי .. " " אם לא אתן לך מה תעשה ? " הוא אמר בלעג " אחזיר את החביות לצפת !! " תשובתי הדהימה את זלמן אך את הבדיחה הוא לא הפסיק ואמר " ובשליק וחצי לא תקבל ? " אך אני לא הסכמתי ומיד התחלתי את העבודה שהטלתי על עצמי ללא מחשבה תחילה . את החביות החזרתי בעת ערב , לעיני כל הנדהמים וחשבתי בצורך עז לספר את מה שבליבי , אולי זה יעזור לי להעביר את הכעס שבליבי ואט אט המעשייה התפשטה לכל צפת כולה וכל הסובבים היו למעני - הסבל העלוב . לאחר חודש ימים הלכתי אל זלמן , אל חנותו , לא עשיתי כלום , רק עמדתי בפתח הדלת חיכיתי שהוא יגיב , או חיכיתי שלי יצוץ משהו לראש אך לא היה כלום , ואז ראיתי אותו צונח , לא עשיתי כלום , לא הגבתי רק הסתכלתי לו בעיניים והוא נפל , הוא מת , הוא איש מוג לב . וכן נקמתי את נקמתי - נקמתו של סבל פשוט .

זלמן :

אני פה כותב מלמעלה , מגרמי שמיים , על חמדנות יתרה , בדיחה לא מוצלחת שיצאה מכלל שליטה . למך , הסבל הכי מוצלח והכי מועסק בכל צפת גרם לי - אדם שפוי ביותר בעל עסקים מצליחים ליפול , בדקה אחת שבה הסתכלתי בתוך עיניו הקטנות , המוסתרות בשיער עבה ושחור שנופל על המצח . הכל התחיל כך : העסקתי אותו לעבודה שהיא ממש מלאכת מחשבת , מיוחדת במינה , כמעט בלתי אפשרית אבל בכל זאת אפשר לעשות אותה והבן אדם המושלם לעבודה זו הוא כמובן - למך ! נתתי לו לבצע את העבודה הזו והיא ביצעה אותה בצורה יותר מושלמת ממה שתיארתי לעצמי , באותה תקופה ניסיתי לבנות את מעמדי החברתי אך יצא ההיפך הגמור ממה שפיללתי , ניסיתי לבנות את המעמד שלי על חשבונו של למך , בדיחה קטנה על חשבונו אך בסופה של בדיחה זו צפת כולה שנאה אותי , מעמדי ירד והעסקים היו בשפל , ניסיתי ככל יכולתי לשנות את המעמד אך לא הצלחתי , הרגשתי נורא עם עצמי בשביל מה הייתי צריך את זה ? למה חשבתי על זה ? אך באותם רגעים זה היה הדבר הנכון שנראה לי לעשות . כנראה שזאת הייתה טעות מרה . לאחר חודש מהמקרה ישבתי בחנות , התפללתי שמישהו יבוא ,יציל אותי מהירידה , אך באמת מישהו בא , שלו לא ציפיתי . נפתחה הדלת , דמות מרובעת , נמוכת קומה נעמדה בפתח , בהתחלה לא ראיתי את הדמות , ליבי פעם בחוזקה ולא היה לי ניחוש מי זה אך כאשר היא אותה דמות ניכנסה לחדר , ראו אותו באור מלא , את למך הסבל . לא היה לי מה להגיד , חשבתי שכל עולמי חרב עליי והלב שלי לא עמד בקצב , הוא הסתכל לי בתוך הלבן של העיניים , הייתה דממה ואז פתאום הרגשתי כאב חד וצנחתי מטה . מהפחד ליבי הפסיק לפעום , הרגשתי איך אני נופל ולבסוף -מת .

המונולוגים של למך וזלמן\משני גל

למך:
אני לא מבין את האנשים, מדוע עושים את מה שעושים. הם תמיד חושבים שהכל זה המראה החיצוני של האנשים, ושאין להם רגשות, ויותר נכון הם חושבים שלי אין רגשות בגלל איך שאני נראה.
מה שקרה עם זלמן התורכי הוציא אותי מדעתי. הוא צחק עליי מול כולם, גרם לי להרגיש נידח ומושפל, רציתי לנקום בו על אכזריותו וחשבתי כך: אם הוא כל כך מכובד אני אהפוך אותו לאיש שאף אחד לא יאהב אותו בגלל מה שעשה, אז הלכתי לספר זאת לאנשי צפת והם, לשמחתי הרבה, הבינו אותי ולא אהבו את זלמן התורכי שצחק עליי, בטח איך שאני נראה, הכי נפגעתי ממנו, ולמדתי לא להתייחס לאנשים רבים אחרים שעושים זאת, אבל מאוד נפגעתי מהמעסיק שלי שתמיד כיבדתי.

זלמן התורכי:
לא חשבתי שלמך ייקח את זה כל כך קשה, הרי רק צחקתי, ולא התכוונתי לפגוע בו. ואפילו רציתי לשלם לו שכר שהיה מספיק לו לחודשיים, משום שעשה את הדרך פעמיים, בסוף הכל היה בדיחה שלא הייתה אמורה לפגוע. אני מקווה שאני ולמך נבהיר את הדברים, כי אני לא רוצה להיות איתו בריב שלא התכוונתי להתחיל אותו, משום שהוא הכי חרוץ, ועוזר ודואג לבצע את עבודתו בצורה טובה. אני מקווה לראות אותו שוב.

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

מונולוגים: ג'ני קונדרשיחין : )

המונולוג של למך:

עוד פעם צחקו על תנועותי המגושמות. כבר התרגלתי לזה שאני זה שתמיד צוחקים עליו. אבל הפעם זה עבר כל גבול!
זלמן התורכי, ביקש ממני לסחוב שלוש חביות לעין זיתים. וכך עשיתי. ללכת במורד ההר ולדאוג שאף חבית לא תתגלגל אל התהום הייתה משימה מאוד קשה, במיוחד בחום הישראלי. אך עמדתי בה.
כאשר הגעתי לעין זיתים שמעתי את קול צחוקם של הפלאחים ושל זלמן התורכי.
בהתחלה התעלמתי, ורק נדרתי בליבי שהפעם אבקש תשלום גבוה יותר. אולי אפילו שני שליקים. אבל אז זלמן התורכי אמר שהוא מוכן לשלם לי שליק אחד. רק שליק אחד! בשנייה הזאת נדלק לי הפיוז. אמרתי לו שאם הוא לא מתכוון לשלם לי שני שליקים אחזיר את החביות אל צפת.
כמובן זלמן חשב שאני מתלוצץ וצחק עלי. אבל אני לא התלוצצתי ומיד התחלתי לגלגל את החביות חזרה אל צפת.
העלייה הייתה פי כמה יותר קשה מהירידה והיא לקחה גם יותר זמן. ההליכה בחום במעלה ההר וסחיבת משקל לא קטן, הייתה סיוט. בדרך החלטתי שהפעם לא אשתוק. הפעם כל צפת תשמע איך זלמן התעלל בי!

המונולוג של זלמן:

למך? למך עומד בפתח דלתי?
אלוהים אדירים, הוא הולך להרוג אותי.
אולי אם אנסה להסביר לו את נקודת מבטי על אותה תקרית הוא יבין ויסלח? נקווה שכן.
איך ברגע שפתחתי את פי, התחלתי להרגיש מחנק וליבי התחיל להאיט את קצב פעמותיו.
ואני, כל מה שאני חושב, הוא סליחה.

המונולוגים :)


המונולוג של למך :
"ודווקא אותם ימים קרה לו אותו מעשה עם למך הסבל, שהסעיר את דעת הקהל בעיר ונסתיים בכי רע."
זאת הייתה תקופה די מעניין ולמדתי הרבה על אנשים. לצערי הרב לא בכל האנשים בעולם אפשר לבטוח באנשים וחבל שהייתי צריך ללמוד את זה בדרך הקשה. אבל יותר טוב שאלמד את זה עכשיו מאשר יותר מאוחר. לדעתי עם זלמן לא הייה צוחק עלי אז לא הייתי מספר שום דבר רע עליו לאנשי צפת , המוניטין שלו היה יותר גבוה , לא היו לו חרדות והוא לא היה מקבל התקף לב. אני מקווה שלא אני גרמתי לו את זה כי עם אני אז אני נורא מצטער.

המונולוג של זלמן: (לפני מותו ולפני תגובת אנשי צפת).
לא הייתי צריך לצחוק על למך. "ואמנם קשה היה לא לצחוק למראה תנועותיו הדוביות הכבדות של למך, שהתעסק בחרדות קודש ממש עם על חבית וחבית" .מעניין איך הוא הרגיש? אני מנחש שהוא לא הרגיש הכי טוב שיכול להרגיש אדם. אבל אני לא התכוונתי ממש לצחוק עליו זה פשוט יצא משליטה . אני מקווה שהוא בסדר. מחר אלך לבדוק מה שלומו ועם הוא כועס. או שלא , אני מפחד, לא אני חושב שאני לא אלך. כן זהו הוא הסתדר , אני לא אלך כי הוא בסדר גמור.

העבודה של רושל מונולוגים של למך וזלמן

מונולוג של למך

איזה יום קשה עבר עליי היום אני בחיים לא ישכח את היום הזה.
איך שאני בכול כוחי העברתי חביות והזלמן הזה צחק עליי עם הפלחים אבל למה בגלל שאני מכוער ומפחיד מה אני עשיתי להם מה לי אין לב אני פשוט שונא את הזלמן הזה אני עושה בשבילו הכול כל מה שהוא רוצה והוא מיתיחס עלי ככה על מה.
ועוד אחריי שכולם צוחקים עליי הוא לא מפסיק וממשיך עוד לצחוק עליי נכון שאחריי הכול הוא רצה להביא לי הרבה כסף אבל אני לא לקחתי כי אני בן אדם ישר אני לא עשיתי את עבודתי אז לא מגיע לי.
אני מכבד את זלמן מאוד אבל מה שהוא עשה לי היום בחום הזה אני לא ישכח לעולם כמה קשה זה היה ועוד הוא צוחק עליי ולועג לי אבל לא משנה אני בחור גדול אני יצליח להיסתדר עם זה אבל הוא עוד ישלם על זה המצפון שלו לא יהיה נקי בחיים .
אני לא רוצה מהזלן הזה יותר כלום לא שיעסיק אותי לא כסף ממנו אני רק רוצה לנקום בו.

מונולוג של זלמן
אני לא מבין את הלמך הזה.
מה קרה לו היום אז ניסיתי לצחוק קצת מה אין לו חוש הומור בסוף רציתי לתת לו הרבה כסף אבל הוא לא רצה בגללו כולם חושבים שאני רשע ונצלן אבל אני רק רציתי שיהיה לי טוב וגם לו כי אני רציתי להביא לו את הכסף.
אני פוחד לדבר איתו אחריי מה שקרה אולי הוא רוצה לנקום בי אני צריך להירגע אני חושב שהוא יבין אותי כי אחריי הכול הוא מכבד אותי אבל אני לא יודע למה הוא היתעצבן ככה בסך הכול רציתי להיות מקובל כמו שאומרים אבל הוא לא הבין אותי ועכשיו כולם אומרים שאני רע אני חייב לעשות עם זה משהו טוב אני צריך להירגע קצת ולחשוב מה לעשות עם כול הסיפור הזה.

המונולוגים של למך ושל זלמן - העבודה של קרן ברמן

המונולוג של למך:

כל פעם מחדש,כל בוקר רגיל בחיי אני מתעורר ומחכה לי לא מעט עבודה. אני סבל,אמנם זה ניראה כמקצוע לא מזהיר במיוחד , שלא ניתן להתפרנס ממנו כראוי,אך אני מסתפק במשכורתי.אינני מבקש הרבה שכר על עבודתי , אך בכל זאת לא חסרה לי עבודה,אני עושה את עבודתי בשקט , לא מתווכח עם מעסיקי ולא שואל המון שאלות.לעולם אבל לעולם לא הסתכסכתי עם מעסיקיי,חוץ מאותו מקרה עם זלמן התורכי,המעסיק הקבוע שלי. אני רגיל שצוחקים עליי ולועגים לי בשל מראי החיצוני,אך אני לא מייחס לזאת חשיבות רבה,אני לא עושה מזה עניין,אך הפעם זאת הייתה ממש הגזמה.לא מספיק שעבדתי בשביל זלמן בעבודת פרך, הוא גם צחק עליי?למרות שהוא ידע כמה העבודה הייתה קשה, זה שאני לא ניראה טוב,ואפשר להגיד דומה לקוף,לא אומר שאין לי רגשות!גם אני נעלב,כמו כל אחד.וזלמן עושה מהעבודה הקשה בדיחה, זה כבר ממש לא מקובל,אז החלטתי לנקום בו !המשימה שלי הייתה להעביר 3 חביות מצפת עד לבית הבד בעין זיתים , בלי ששום חבית תיפגע, ביצעתי את משימתי,ואכן החביות לא נפגמו , אך אז נתקלתי בזלמן ובפלחים שצחקו עליי. וזלמן רצה לתת לי פחות כסף משביקשתי ולא ביקשתי הרבה,2 בשלקים בלבד,ואז התעצבנתי עוד יותר,בקלות יכולתי להכות אותו,אך אני מכבד את מעסיקיי בכל מצב.ונקמתי על כך הייתה שהחזרתי את כל החביות חזרה לצפת , ושם פגשתי את אנשי צפת , סיפרתי להם את סיפורי,והם הגיבו בכעס הצדיקו אותי,וכעסו על זלמן.סוף,סוף,מישהו הבין אותי!וקיבלתי את הכבוד המגיע לי.סוף כל סוף אנשים באמת הקשיבו לי , בלי ללעוג לי או לצחוק עליי.
המונולוג של זלמן:

אני אוהב את העבודה שלי,אני לא עובד הרבה ומרוויח הרבה , מה יכול להיות טוב יותר מזה? יש לי המון עובדים,ואחד מהם זה למך,שלא חשבתי שאסתבך איתו כך.הכל התחיל מבידחה קטנה, וניגמר בסיפור רציני,אני בסך הכל לא בן אדם רע,רק רציתי להתבדח במקצת ולהתקבל בחברה,מה שלא מצליח לי בשנים האחרונות.מי שבאמת היה רוצה לדעת מה קרה היה צריך לראות את זה...למך הסבל , אחד מעובדיי,העביר בשבילי 3 חביות מצפת עד לבית הבד שלי בעין זיתים,והוא עשה את עבודתו כרגיל הכי טוב שיכול להיות,אך כשהוא יתקרב אליי ואל הפלחים בעין זיתים,פרצנו בצחוק גדול מאוד,זה היה משעשע ביותר,למך שהיה ניראה כמו אחת מהחביות כולו מזיע ומתגלגל עם החביות,ולא רק אני השתעשעתי ונהניתי גם הפלחים,אך זה לא היה בכוונה לפגוע,פשוט לא ניתן היה לשלוט על הצחוק אם רואים מראה שכזה, לאחר מכן,לא חשבתי שלמך ייפגע רציתי להשתעשע איתו עוד קצת,אז שאלתי אותו כמה הוא רוצה לקבל על עבודתו,הוא נקב סכום מפתיע , 2 בשלקים בלבד.אני רציתי לתת לו יותר,חשבתי לעצמי באותו רגע.לאחר מכן,רציתי לצחוק עוד קצת והחלטתי להתחכם עוד קצת ולכן אמרתי לו:ובשליק אחד לא תקבל? 2 בשלקים פרוטה לא פחות הוא השיב ובכך סיכם את דבריו,ואז אמר בכך סיימתי את דבריי,תיתן לי 2 בשלקים או ש... ציחקקתי לרגע והשבתי:ואם לא מה תעשה? אני אחזיר את החביות בחזרה לצפת ענה למך ברוב טיפשותו,אני והפלחים צחקנו בצחוק גדול,מדוע שבן אדם שפוי ירצה לעשות דבר שכזה?להתאמץ עוד יותר?לא האמנתי שהוא יעשה זאת,אך למרבה הפתעתי,למך באמת החזיר את החביות לצפת , ולא רק זה,אלא שהוא סיפר לאנשי צפת את המאורע,הם כמובן לא הבינו שזאת הייתה בדיחה ולא יותר,ובעצם התכוונתי לשלם ללמך יותר,כפול מהסכום שנקב,אנשי צפת כעסו עליי,ואת כבודי שם איבדתי סופית!השגתי את ההיפך ממה שרציתי. ועד היום למך רודף אותי בחלומותי,ואני כבר מתחרט שלא חשבתי פעמיים לפני שהתבדחתי בצורה כזו.

מונולוגים - רועי בוקובזה :-O

מונולוג - למך :

אוף עוד יום עבודה מעייף , אני לא יכול לסבול את העבודה הקשה הזאת כל יום מחדש אבל אני גם לא יכול להגיד שום דבר לזלמן המעסיק שלי בגלל הכבוד הרב שאני מרגיש אליו , אני הכי שונא את הקטעים שהוא עושה לי שהוא חושב שאני טיפש ומנסה לשחק איתי , כמו לדוגמא לפני כמה ימים הוא הוא נתן לי להעביר חביות מצפת לעין זיתים עבודה שלקחה 5 שעות רצופות ואני תכננתי לדרוש 2 בשקלים (כסף ) על העבודה הרבה אך ברגע שהגעתי למקום בו ישב זלמן התורכי והפאלחים הערביים הכל השתנה ראיתי אותו צוחק עליי ביחד עם הפאלחים הערביים והרגשתי לא טוב עם עצמי בכלל .....

מונולוג של זמלן :

אני כבר לא יודע מה לעשות , לפני כמה ימים אחרי שלמך חזר מן המשימה שנתתי לו , הוא ראה אותי ואת הפאלחים הערביים צוחקים עליו ולא היה לי מושג שהוא יקח את זה כזה קשה , זאת הייתה בסך הכל בדיחה. עכשיו כל המוניטין שבניתי לעצמי בצפת נהרס מכיוון שכולם חושבים שהמעשה הזה היה מעשה רשעות כלפי למך.

מונולוג



למך:
ואייי הזלמן הזה קורע אותי...
בא לי להדביק לו כאפה לפנים! לפנים אמרתי! אבל אני לא יעשה את זה...
אין לי את האומץ להגיד לו שהוא גורם לי לקרוע את הגוף והוא קמצן מעביד אותי ולמה?< סתם ככה איש מניאק... גם להינות ולטפח את עצמי אין לי זמן בגללו... אני מקווה שהוא יקבל את העונש שמגיע לו.... אנחנו נמצאים כרגע בזמנים קשים אני חייב כסף! ולמרות אחרי העבודה הקשה בגלל הזלמן הרשע הזה עשה לי! אני לא לקחתי את הכסף שיכול לפרנס את משפחתי למשך שנה :( וזה רק כדי להשפיל את זלמן ולהראות לו שאני עשיתי את זה רק בשבילי ולא בשבילו עשיתי את מעשה זה כדי להחזיר לו ולא כדי שהוא ישלם לי.... למזלי הוא קיבל את העונש שלו... מה שקרה בסוף (וחייכתי בסוף) הוא שהוא מת... אפחד לא יודע... אבל אני נעמדתי בכניסה לפתח החנות שלא והוא קיבל דום לב.. ואפחד לא יודע מה קרה ואיך הוא מת...


זלמן: בונה הלמך הזה לא יודע לצחוק... הוא בוכה על כל דבר... הוא כזה תמים וזה מגעיל אותי... ואז אני יוצא רע מכל הסיפור הזה , בגלל שהילד הזה לא יודע לצחוק?! סך הכל צחקתי קצת עם הפלמחים עליו , אז מה?! בגלל זה החלטתי להעביד אותו ולצחוק על חשבונו... עבודה קשה כזו אפחד לא עשה ולא יעשה, בעולם!! אמרתי לו להביא חביות מצפת ואחר כך כשהוא חזר הוא החליט להחזיר אותם בגלל שהוא החליט לקבל 2 בשיקלים ואני רציתי לשם לו רק 1 בשיקלים והוא התעצבן ואמר שהוא יקח הכל בחזרה ואני אמרתי לו "תחזיר" כשהוא החזיר לצפת את החביות (וזה היה קשה (:<) רציתי להביא לו סכום כסף גבוה והוא לא רצה בהחלטה שחביות נמצאות במקומם המקורי והוא לא עשה שום עבודה... דבר זה גרם לאנשים באזור לשנוא אותי... אני שונא את למך!

מונולוגים-ליזה.

למך:
עוד יום קשה עבר עליי אבל אני לא מתלונן.
הייתי רוצה קצת להירגע ולהינות מהחיים אבל אין לי עם מי,כולם דוחים אותי בגלל המראה החיצוני שלי,
אף פעם לא התייחסתי לזה ברצינות ,תמיד חשבתי שאנשים פשוט עד כדי כך רעים אבל עכשיו אני מבין עד כמה
אני מכוער.
בעיקר אחרי ששמעתי זאת מזלמן והפלחים,
אני הרגשתי כה נבוך,הוא חושב שאם אני מכוער אז זה אומר אומר שאני גם מוגבל שיכלית.
אני בחיים לא אשכח את הרגע בו הוא אמר לי:
"עבודה קשה,למך מה?".
"קשה",עניתי לו תוך כדי שעיניי הושפלו לכיוון הקרקע מרוב בושה.
"כמה שווה בעיניך עבודה זו?"שאל.
חשבתי זמן מה ועניתי.
"שני בשיקלים!פרוטה לא פחות."
הוא התחיל להתווכח איתי ולגרום לי להיראות טיפש.
אף פעם לא הרגשתי ככה...

זלמן:
אני ממש מצטער בנוגע ללמך, לא ניסית להשפילו זה רק ש...
אני מנסה לבנות את מעמדי בחברה הישראלית שנים ואני לא מצליח לבנות אותו.
אני מקווה שלמך יסלח לי רק ניסיתי לשעשע את עצמי, ואת הפלחים.
לא ניסיתי לעליבו.
המצפון שלי לא נקי ואני מרגיש חרדה רבה אני רק מקווה שהכל היה טוב.
אני יעשה הכל כדי שלמך יסלח לי .
כולם מתארים אותי כנצלן ורע אבל אני לא כזה .
למך היה הסבל היחיד שעבד אצלי ואני לא רוצה לעבד אותו....
אני מקווה שהכל יסתדר.

מונולוג - דוד וולודרסקי

זלמן

תקופה קשה עכשיוף. תקופה שלא רציתי להיות בה. הכול התחיל בכך, שביקשתי
מלמך סבלי קבועה, להעביר שלושה חביות מצפת לבית הבד. עבודה קשה מאוד
לסבל רגיל אך למך חזק מאוד. כאשר למך הגיע לבית הבד, אני והפלחים צחקנו
עליו משום שהוא נראה מאוד מצחיק ( מזיע, גדול, שעיר). זו הייתה עבודה
מאוד קשה ולכן החטלתי לשלם לו בהתאם, 20 בשיקלים. התייצבתי מולו, ושאלתי
אותו כמה הוא רוצה עבור העבודה ? "שני בשיקלים לא אחד פחות" כך הוא ענה.
אני התפלאתי לשמוע מחיר נמוך כמו זו, וזה עשה לי חשק להשתעשע איתו וזו היית
טעות מרה ! שאלתי "תמורת 1 וחצי לא תקבל? " למך התגלה כבעל חוש הומור לקוי
ולכך זאת רציני, וחזר עם החביות במעלה ההר לצפת. כאשר הוא חוזר לצפת, הוא
סיפר לאנשי צפת את סיפורו מנקודת מבטו והם סברו שהוא צודק ושאני רשע בכול
הסיפור. חזרתי לעיר וגיליתי שהם כבר רואים בי אדם רע ולא נותנים בי אמון,
וכתוצאה מכך עיבדתי את חבריי, שותפי לעבודה והכי חשוב בשבילי עסקי, וכל זה
מבדיחה אשר לא נקלטת טוב.

למך

יום עבודה מאוד קשה עבר עליי היום. זלמן מעסיקי הקבועה נתן לי עבודה קשה במיוחד
היום - להעביר שלושה חביות מצפת לבית הבד, משימה שדורשת כמה סבלים אך, אני הייתי
יחיד. כאשר כמעט הגיע לסיום ראיתי את זלמן והפלחים צוחקים עליי והתעבנתי נורא !
ניגשתי לזלמן והוא שאל כמה ארצה על העבודה ? עניתי "שני בשיקלים ולא אחד פחות !"
הוא עונה " באחד וחצי לא תסתפק ? "
אחרי ששמעתי את זה, כל כך התעצבנתי עליו ! שעניתי בכך שאני אחזיר את החביות בחזרה
לצפת, וכך עשיתי.

מונולוגים-בת גל פרחת [:

מונולוג של למך ( :
סוף סוף אני יכול לספר מה שקרה לי , יש לי הרבה דברים לספר . קודם כל כמו שאני מציג בכל מכתב את שמי וזהותי , שמי הוא למך אני נמוך יש לי כתפיים רחבות ורגלים וידיים ארוכות , אני חרוץ מאוד ולכן תמיד הייתה לי עבודה . אבל הפעם זלמן ( המעסיק שלי ) הגזים לגמרי . זלמן מעסיק אותי הרבה ואני לא מתלונן העיקר שיהיה פרנסה . הפעם הוא ביקש ממני לקחת שלוש חביות ריקות אל כפר והעבודה הזאת הייתה קשה מאוד כי הדרך הייתה תלולה , לעומת הקושי חשבתי על רעיון מוצלח להעביר את החביות ללא שום נזק , ורעיוני הצליח . אחרי 5 שעות של עבודה קשה אני חוזר לצפת ואני רואה את זלמן והפלחים צוחקים עלי , אני כעסתי מאוד כי אני עבדתי קשה ואין שום סיבה שיצחקו עליי . זלמן ניגש אלי ואמר לי כמה כסף אתה חושב שאתה צריך לקבל על עבודתך ? אני אמרתי לו " שני בשקילים , פרוטה לא פחות " , זלמן לא האמין שביקשתי כ"כ מעט , הוא בכלל תכנן לשלם לי 20 בשקילים ( כפול 10 ממה שביקשתי ) . זלמן רצה להמשיך להתבדח עלי ולכן שאל אותי אם אני יקבל בשקיל אחד ואמרתי לו שאם אני לא מקבל שתי בשקילים אני מחזיר את כל החביות . זלמן לא חשב שאני אומר זאת ברצינות והשיב "כרצונך , תחזיר את החביות " . אני החלטתי להחזיר את החביות , הדרך לכפר הייתה מאוד קשה כי זאת הייתה עלייה וכבר הייתי עייף ורעב . אנשי העיר ראו אותי סיפרתי להם והם השתתפו בצערי וכעסו מאוד על זלמן .לזלמן היו הרבה בעיות לב , ויום אחד באתי לחנות שלו נעמדתי בכניסה ולא זזתי זלמן כנראה חשב שאני רוצה לפגוע בו ומרוב בהלה ליבו הפסיק לפעום והוא מת .
מונולוג של זלמן ( :
אני כל כך לא מבין את למך , היום נתתי לו עבודה באמת קשה אני מודה אבל הוא הגזים . אני רק רציתי להתבדח איתו קצת אחרי שהוא עבד קשה . קצת חוש הומור לא יזיק .כשהוא חזר מעבודתו הקשה רציתי לצחוק איתו , והוא ישר בא עצבני . אני הייתי מוכן לתת לו כפול 10 ממה שהוא ביקש והוא לא רצה , אז התבדחתי על חסכנותו והוא איים עלי שהוא יחזיר את החביות לכפר . לא באמת חשבתי שהוא יעשה את זה . שמעתי שאנשי העיר כועסים עלי כי למך סיפר להם את המקרה . אני בטוח שהוא לא סיפר להם את הכול . אני מקווה שלמך ואנשי העיר יירגעו כדי שהעסקים שלי לא ינבלו . טוב יש לקוח בחנות אני יחזור אחרי זה .
בס"ד
העבודה של תהל פורת

עבודה בספרות - מונולוגים [:
למך:
איזה יום קשה !! בחיי ! זלמן החוצפן , הוא לא מתבייש?!
לאחר שעשיתי את העבודה הקשה הזו , הוא עוד צוחק עליי עם הפלחים!!!
זאת הייתה בושה גדולה , אך לא רציתי להחזירו כי אז היה מעמדי יורד והיה יכול להיות לי
פחות עבודה.
מעין זיתים לצפת בירידה הקשה הורדתי חבית חבית , בזהירות , בשביל שלא יפלו החביות .
וכשהגעתי זה הפרצופים שאני צריך לקבל? אין תודה? איפה הנימוס?
הרי זלמן יודע שסבלים אחרים היו לוקחים לו על העבודה הקשה הזאת פי 2 ממני!!!
התביישתי כל כך ...
מה הם חשבו שאני בן אדם ללא רגשות ? רציתי להראות להם שיש לי כבוד ושאני לא יתן שירמסו אותי ככה , לכן החזרתי את חביות בחזרה בעלייה לעין זיתים.
סיפרתי לאנשי צפת , הם היו המומים , אך בגלל שלא ידע להעריך אותי ואת כבודי אז מגיע לו
שכולם ידעו עד כמה הוא רשע.
זלמן:
למך כל כך תמים ... לא ידעתי שראשו לא יודע לצחוק ...
היום קרתה תקרית מצערת .. אני והפלחים ישבנו וצחקנו על תנועותיו של למך אך זה היה בצחוק.
חשבתי דהוא הבין את זה .. כנראה שלא. מבחינתי זו בדיחה שלא נקלטה נכון.
אחרי שלמך סיפר לאנשי צפת את התקרית, כולם חשבו עד כמה שאני אכזרי ...
אך בעצם, רציתי לשלם ללמך פי 2 ממה שסיכמנו.. ולאחר מכן שכולם ידעו, רציתי אפילו לשלם
לו שני נפוליונים אך הוא סירב! שני נפוליונים טבין ותקילין, מטבע שאפשר לפרנס בו משפחה במשך חודש ימים!! לא ידעתי את נפשי מרוב חרטה ובושה.

יאנה - מונולוגים

למך
יום ארוך וקשה עבר עליי. הייתי אמור ללכת למעסיקי הקבוע, זלמן, והלכתי , אבל זה לא נגמר בטוב.
לאחר העבודה הקשה , במקום לנוח ולקבל את משכורתי, קיבלתי סכין בגב.
כשהגעתי לעין זיתים, ראיתי את זלמן וחבריו הפלחים. הפלחים צחקו צחוק גדול, כפי שלא ראיתי מימיי. " גם זלמן התורכי צחק אותה שעה כאשר לא צחק מימיו."
הם כל כך פגעו בי, ורק בגלל המראה החיצוני שלי. זה לא הוגן שלמרות עבודתי הקשה, אני לא מקבלת תמורה רגשית על עבודתי ובמקום, צוחקים עליי ומשפילים אותי.
אני חייב לגרום להם להפסיק.
אני חייב לנקום.

זלמן
יום שהתחיל בטוב, אך נגמר ברע.
ביקשתי מלמך לקחת את החביות לעין זיתים והוא הסכים בשמחה.
לאחר שהוא לקח אותן, אני והפלאחים ראינו אותו ולא יכולנו שלא לצחוק. מראהו המגושם הצחיק אותי ואת הפלאחים עד דמעות ולא יכולנו להתאפק.
לא חשבתי שזה ייפגע בו כל כך אך מסתבר שטעיתי. אחרי שהוא ראה אותנו, ולאחר שיחה קצרה הוא החליט להחזיר את החביות לצפת. אני החלטתי לצחוק איתו, ולא להחשיב לזה חשיבות רבה , אבל זלמן מאוד נפגע, והפתעה חיכתה לי כשחזרתי לעיר.
נדמה היה שכל העיר הוסתה נגדי. שכולם שמעו מה קרה והחליטו לצדד בלמך.אני כל כך מצטער ומתחרט על זה עכשיו, וכשאני חושב על זה אני רואה שבעצם למך נקם בי, והוא הצליח.
למך:
איזה יום קשה, יום של עבודה...
לגלגל את החביות האלה זה לא דבר פשוט, ועוד בחום של ישראל!
ועוד זלמן הזה, כל היום מתבטל ועוד יש לו את החוצפה לצחוק עליי...

זלמן:
למך הזה, כמה שהוא תמים....
אפשר לעבוד עליו, אני לא ישלם לו וזהו...
אבל בעצם, אם לא אשלם לו-כולם יכעסו עליי.
אז עדיף שאשלם, אולי בעצם אשלם כפול, כדי להיראות נדיב וטוב בעיני אנשי צפת.
בכלל לא מבין למה למך נעלב? זו הרי היתה רק בדיחה.

מונולוגים - צליל :]

למך הסבל:
קוראים לי למך, ואנשי העיירה מכנים אותי למך הסבל.
אני עובד בזהירות רבה, ותמיד נזהר מאוד שלא לשבור שום דבר מהמשא שאני נושא.
אנשים רבים שוכרים אותי משום שאני דורש כמות מועטת יותר של כסף משאר הסבלים.
עבודה זהו שמי השני, אני מסור מאוד לעבודה ואף לא נוטה לרגע לא להיות מרוכז בזמן עבודתי. המראה שלי אינו קשור לאישיות שלי בכלל, אני נמוך קומה, ושעיר מאוד, ידיי ארוכות ורגליי קצרות, משום שאני תמיד רציני, מצחי מקומט באופן טבעי. רבים אומרים כי המראה שלי מראה עליי כי אני מגוחך, אך האנשים שמכירים אותי באמת יודעים - למך הסבל אדם מאוד נבון. אני אדם פשוט, שמוכן לעבוד המון עבור כל פרוטה ופרוטה, כמו ביום ההוא כשקרה הדבר שחשבתי שממש לא מתאים לאישיותי, עבדתי כהרגלי אצל זלמן המעסיק הקבוע שלי, עבודה קשה מאוד, לגלגל חביות מצפת לעין זיתים, ועבודה זאת גזלה המון זמן ומאמץ.. לאחר שהגעתי אל עין זיתים, ראיתי את זלמן ואת הפלחים שישבו שמה צוחקים על המראה שלי ופשוט כעסתי, משהו בתוכי נפגע ורצה להרוג מישהו באותו רגע (מה שמאוד לא מאפיין אותי כי אני רגיל שצוחקים עליי בעת עבודתי) בכל מקרה כעסי בער בי, ופשוט נקמתי בזלמן דרך מבטים רעים מאוד. אולי אני נראה אדם מוזר ולא רגיש, אך כשזה מגיע כשפוגעים בכבודי, היזהרו - בטוח שתהיה לי נקמה.

זלמן התורכי:
שמי הוא זלמן, ואני מעסיק המון את למך הסבל - הסבל הכי זול וטוב שיש בכל צפת.
אני אדם שתמיד שואף ליותר, אדם שאוהב לצחוק ואינני נצלן בכלל. אני מעריך כל אדם שעוזר לי ומשלם לו במחירים מלאים. יש לי סוד קטן שאינני מספר לאף אחד, יש לי לב חלש מאוד, אני גם זקן, ועדיין עובד כמו הצעירים. ברצוני לספר לכם מקרה שמאוד לא איפיין את אישיותי, ושאני מאוד מאוד מתחרט עליו.. יום אחד ביקשתי מלמך הסבל להעביר 3 חביות מצפת אל עין זיתים, אני יודע שעבודה זאת קשה מאוד וצריך המון סבלנות, זמן ומאמץ. הייתי עם הפלחים בעין זיתים צופים בבואו של למך עם החביות, ולמך היה דמוי קוף בעבודתו וזה היה כל כך מצחיק שלא התאפקנו ופרצנו בצחוק עליו. אינני יודע אם הוא היה רגיל לזה או שנעלב מזה..

נדב דהן-מונולוגים

למך:

וואי איזה יום קשה היה לי היום, זלמן התורכי הזה נתן לי עבודה קשה מאוד ולא רק שהוא נתן לי את העבודה הקשה הזאתי
להוריד חביות ממעלה צפת לעין הזיתים הנמוך,הוא והפלאחים האלה עוד העזו לצחוק עליי,מי הם שיצחקו עלי אולי אני לא מושלם מבחינה חיצונית אבל את העבודה אני יודע לעשות וכולם יודעים שלמך הוא מספר אחד בסבלות,יש לי רעיון!
זלמן התורגי אוהב במיוחד את דעת הזולת אם נוציא אותו רע בעיניהם הוא ייפגע וכך אני יחזיר לו באותו המטבע,אני אספר להם את המעשייה שקרתה וכך כולם ישנאו אותו זה מה שאני ייעשה.
אבל למרות הכל אולי אני לא ייעשה את זה אולי הוא לא התכוון וכמו שכולם מכירים את זלמן הוא רגיל לצחוק על אחרים בשביל מעמדו שלו,לא הפעם הוא הגזים הוא באמת פגע בי אז אני אפגע בו חזרה למרות הכבוד שלי אליו למרותך הכבוד שלי לעיסוק לא מגיע לו שום כבוד.....

זלמן:

יש לי הרגשה מוזרה כזאתי מין צביטה בלב אני מקווה שאני לא חולה כי אני צריך להיות במיטבי כדי לספר לכולם מה הלך היום בעין הזיתים,אך כל זמן שאני חושב על כך אני מרגיש את הצביטה הזאתי,טוב זה יעבור בעזרת השם.
אני מת לראות את תגובת אנשי צצפת כמה שהם יצחקו וכמה שהם יגביהו את מעמדי החברתי אני אהיה כוכב בצפת,ולא רק שאני אהיה כוכב במילא למך יסלח לי ולא רק זה גם המכירות יעלו והכסף יגדל ונרוויח הרבה יותר מפעם,אבל אולי אני אבקש בשקט סליחה מלמך ככה לפחות לנקות את המצפון שלי אף אדם אחר לא יידע ואני ייצא מורווח מכל העסק:
מעמדי יגבה
הכנסות יגדלו
ולמך יסלח לי
מה אפשר לבקש יותר מזה,אני באמת מקווה שהכל יסתדר כמתוכנן....

מונולוגים | יובל ריצקר .

מונולוג למך הסבל (:צבע טקסט
וואי איזה יום מתיש זה היה , אני לא יכול כבר ! :(
היום הזה היה יום אחד הקשים שעברו עליי אי פעם. זלמן ביקש ממני להעביר שלוש חביות ריקות אל עין זיתים זה היה כ"כ קשה והדרך הייתה ארוכה מאוד , הרגשתי שאני עומד להתעלף . לאחר שעות קשות במיוחד חזרתי לצפת והבחנתי בזלמן והפלאחים צוחקים עליי . זלמן לא יודעת להעריך אותי והוא לא מקבל אותי כמו שאני , אני מציית לו ומכבד אותו . אני לא מצליח להבין למה הוא מתייחס אלי בחוסר כבוד שכזה ! לאחר היום המתיש הזה ניגש זלמן וביקשתי ממני שיביא לי " שני שקילים, פרוטה לא פחות " זלמן לא האמין לי , וחשב שאני מתבדח , הוא תכנן לשלם לי כפול 10 ממה שביקשתי ( כ- 20 שקילים ) , אחרי זה התבדח וענה לי " באחד וחצי לא תסתפק ? " , כל כך כעסתי ולא ידעתי איך להגיב, החרתי את החביות . חזרתי לעין זיתים הייתי כ"כ מותש , צמא ורעב . למחרת ניגשתי לחנותו , הוא הסתכל עליי במין מבט מוזר ופשוט נפל על הרצפה לא הבנתי מה קרה , אני חושבת שאולי בגלל חרדה כלשהי שהייתה אצלו או רגשות אשם אני לא בטוח אבל הוא פשוט התעלף על הרצפה ומת .
מונולוג זלמן התורכי (:
אני ממש מרגיש אשם , אני צחקתי והעלבתי את למך על מנת להתקבל מבחינה חברתית , הרי כוונתי לא הייתה בכדי לגפוע בו , אני מודה על כך שלא הייתי בסדר והתנהגתי בחוצפה , לא הייתי רוצה שאחרים יתייחסו אלי בצורה שכזאת , אני כ"כ מבין אותו ואני מתחרט על מה שעשיתי אילו רק הייתה לי הזדמנות לחזור אחורה ולשנות הכל .
אני כ"כ מצטער !

המונולוגים - ארינה רוסיחין

המונולוג של למך :

יום קשה עבר עליי לא רק בחינה פיזית אלא גם נפשית. באתי לעבודתי בעין זיתים כדאי להעביר חביות לצפת, זו עבודה שלקחה לי 5 שעות עבודה ועוד עבודה קשה. להעביר חביות במורד ההר וגם למנוע מהם ליפול לתהום ולהישבר. כשהייתי כמעט בצפת ראיתי את הפלחים יושבים וצוחקים להם, מין הסתם הנחתי שזה עליי. כהגעתי לזלמן וביקשתי את שכרי הוא רצה לשלם לי פחות וצחק. אמרתי לו שאני לא מוכן לקבל פחות ממה שביקשתי אך הוא רק ירד במחיר והמשיך לצחוק עם הפלחים. מזלמן התורכי, אותו האיש שכיבדתי אותו כי הוא היה מעסיקי כמעט בקביעות לא הייתי מאמין שיעשה לי כזה דבר, לפגוע בי?! אני מודע למבנה גופי המוזר והמכוער ולזה שאני רפוי בשכלי אך אין זו סיבה לצחוק עליי. אני כל כך כועס אליו שאני רוצה לצעוק. הרי אני כיבדתי את האיש ולא ביקשתי שכר רב אך הוא העדיף לשלם לי פחות מין הרצוי וגם צחק עליי, אז אני שואל את עצמי ? איזה מין התנהגות זו ? סיפרתי את מה שקרה לי לאנשי צפת הטובים והם עמדו בצד שלי בסיפור. האנשים עכשיו כועסים עליו כמעט כמו שאני כועס, הנקמה שלי כבר הגיעה אך איני יודע איך היא תיגמר.

המונולוג של זלמן התורכי :

אני לא מבין. לא מבין מה עשיתי רע ? הרי רק צחקתי עם האיש, לא חשבתי שהוא ייקח את זה ברצינות. עכשיו אני בטוח שאני יאבד את פרנסתי בגללו, בגלל שהוא מספר דברים מנקודת מבט לא נכונה. היום התחיל כיום רווחי רגיל והוא התדרדר לזה שאני עלול לאבד את כל מה שעבדתי עליו שנים, כל הכסף שהרווחתי מהעולים וכל זה כי למך לא מבין בדיחות. תכננתי לתת לאיש יותר ממה שביקש הרבה יותר! והוא ביקש קצת לכן התפלאתי, וניסיתי לצחוק איתו. אולי אני יוכל לדבר עם הפלחים כדאי שיתנו לי גב לגבי עניין זה. חוץ מזה שלמך שונא אותי, עכשיו גם אנשי צפת אותי. אני זר במקום הזה ורציתי לעלות את מעמדי החברתי אך במקום זה הוא רק הלך והדרדר. ידעתי שלא הייתי צריך לקרוא לעצמי "זלמן התורכי" הרי ישר מבינים שאני שונה ומעדיפים דעה של מישהו יהודי מאשר מישהו תורכי, אך זו לא סיבה מספיק טוב. הוא בטח עכשיו יושב לו ומתכנן איזה נקמה נגדי להרוס אותי ואת שמי. כנראה שאני אצטרך לעזוב את צפת ולהתמקם במקום חדש אולי אפילו אחזור בחזרה לתורכיה, משפחתי תשמח לראותי שוב, רק אני מקווה לעשות את זה לפני שאאבד את כל מה ששייך לי.

יום שבת, 7 בנובמבר 2009

גל במנולקר- מונולגים :@

"נקמתו של סבל" - מאת יהושע בר יוסף

1. מונולוג למך הסבל-

אני מאוד חזק כך אומרים עליי הבריות "סבל רב כוח המסוגל להתחרות בעוז שריריו גם עם חמור פרד". כן, אני יכול לעשות זאת. אני מקווה שעם כול הנאמר עליי, מעסיקי "זלמן התורכי" יוכל לתת לי עבודה ראויה וקשה, כך אוכל לקבל כסף רב בכדי לפרנס את משפחתי.

אני רק מקווה שזאת לא תהיה עבודה ארוכה בחוץ כי עכשיו "יום סתיו חם" ואני לא רוצה לחזור לבית הבד מזיע כולי כדי שהפלאחים העצלנים האלו יצחקו עליי!!! הרי הם חושבים שאני "דמוי קוף", וחושבים עליי שאני תמים ועצלן. איזה אנשים שופטים בן- אדם לפי מראהו.

טוב, הגעתי "לבית הבד, שבכפר עין הזיתים", אהה כולם פתאום עובדים בנחת מה קרה? משאירים את העבודה הקשה לי? נראה אותם חכמים שכמותם.

(אחרי העברת החביות)

לא ידעתי שבסוף אגמור כך. אחרי "חמש שעות של עבודת פרך" אני עומד פה מובך, כשהפלאחים חסרי המעשה, עומדים ומרשים לעצמם לצחוק עליי ולהגיד שאני " נראה אותה שעה כמין חבית המתגלגלת על שתיים".

זלמן, זלמן כמה שנאה צברתי אלייך בשנים האחרונות אתה פשוט לא מדמיין. כול הזמן סבלתי אותו ואת ההתנהגות שלו והתייחסתי יפה ובנועם, לאנשים שכבודם יותר גדול משלי. הרי אני יודע כי "אסור לו לסבל עלוב, להתחצף נגד אדוניו, ומה גם להרים יד לעברו".

אני אתמקח איתו על המחיר שיראה מה זה.

בשליק וחצי הוא מציע לי מי הוא חושב שהוא. אוקי, הבנתי אותו הוא רוצה לשחק בוא נשחק!!! צוחק מי שצוחק אחרון זלמן.

יש לי רעיון עם כול עלילותיו של זלמן אוכל אני להסתדר עם אנשי צפת הנחמדים, זלמן בוא נלמד אותך לקח.

2. מונולוג זלמן התורכי-

(רגע לפני התקף הלב)

מי זה האיש העומד בשער "כמין צל קפוא ניצב שם" הוא דומה ל, ל, ללמך, אוי מה הוא רוצה זה? גם ככה בגללו "יריביי הישנים תיבלו פרשה זו בתבלין מפולפלים וממולחים, ופלוני אלמוני אף חיבר שיר היתולים לכבוד המאורע, שהושר בפי ילדי הרחוב". איני יודע מה כוונותיו .

ה' בבקשה תעזור לי. אני חסר ישע. למה הייתי צריך לצחוק עליו מול הפאלחים, למה הוא הלך וסיפר ?

טוב, אני אתעמת איתו וזהו. זאת הדרך הטובה ביותר לגמור את הסיפור.

(כעבור שלוש שעות המשך המונולוג של זלמן מתקיים למעלה בשמיים אחרי מותו)

אוי לא. מה קרה לי ? מה זה כול השחור הזה, איפה אני? איפה אשתי וילדי ? ואיפה למך ? כבר לילה ? הרי לפני שנייה "ישב זלמן התורכי לבדו בחנותו הגדולה, ספר החשבונות פתוח לפניו ועיניו תוהות בחלל הריק ומחשבות משונות על עולם הזה ועולם הבא מרפרפות בקרבו."

ליבי "עצר בבת אחת דפיקותיו וראשו צנח מתו ל ספר החשבונות הפתוח".

כול מה שרציתי שיקרה מהסיפור, הזה קרה בדיוק "ההפך ממה שפילל". רק רציתי להעלות את מעמדי החברתי ותראו איפה אני עכשיו ?

רגע, ומה היה סופו של למך ? הרי הוא זה שגרם למותי, הוא הבהיל אותי, היש צדק בעולם זה ?

הרי למך הוא זה ש" סירב לקבל שני הנפוליונים שהציע לו בשכר עמלו, בטענה שלא עשה כול עבודה למעני."

מה יהיה עכשיו, מה יקרה לי ? האם יש לי עוד תקוות או דרך לתקן את מעשיי, למה , למה בכלל גאוותי גברה עליי ?

מונולוגים | דניאל שירייב

למך:

עוד יום עבר. יום ארוך של עבודה ועשייה. עבודתו של סבל לעולם לא נגמרת. אבל לצערי, ישנם אנשים שמקשים עוד יותר על המשימה שלי: להעביר בבטחה חפץ מנקודה לנקודה. אנשים מסויימים, כמו זלמן התורכי, לדוגמא. הבוקר, הוא הטיל עליי משימה שגם בהמה תתקשה לעשות, והיא לגלגל בזהירות חביות במורד ההר התלול. לעולם לא אוכל לסרב לפקודת אדוני, ויצאתי לעבודה. תחילה, המטלה נראתה כבלתי-אפשרית בעליל. שעה אחר שעה תחת החום הנוראי של הקיץ הישראלי, עבדתי בחריצות של נמלה, כבעל עצבים של מכונה. לקראת הסיום, החלו במוחי לעלות השראות: וכמה ישלם לי היום מעסיקי "הנדיב" זלמן? האם יהיה זה השכר הרגיל שלי, חצי בשליק? לא, אהיה חוצפן ואבקש פי ארבעה! והנה, אני רואה באופק קבוצה של פלאחים, וביניהם זלמן התורכי, מחכים לחביות. צחוק רם מתגלגל מפיהם. איני מבין מה מצחיק מראהו של אדם עובד.
"גש נא, ידידי" ביקש זלמן התורכי, בקול מלגלג משהו.
"הנני כאן, והחביות גם הן" השבתי.
"אנכי רואה, ומוכן לשלם..." המשיך זלמן.
"עבודה קשה עשיתי, קשה מאוד" הוספתי.
"אנחנו רואים. ומריחים..." אמר אחד הפלאחים, וצחוק עז נשמע מהקבוצה.
"ובכן, כמה אתה חושב שמגיע לסבל פשוט על עבודה לא פשוטה שכזו?" שאל זלמן בחיוך.
" שני בשליקים, לא פחות!", ראיתי את פני זלמן מחווירים. הוא לא מוכן לשלם?
"ובבשליק אחד לא תסתפק?" זלמן שאל בפליאה.
את הזעם והעלבון שהרגשתי לא אוכל להעביר במילים.

זלמן:
אני גמור. אין לי ולא לקוח אחד, אני מוחרם מבחינה כלכלית וחברתית בצפת וביושבים השכנים. והסיבה? איש אחד בלי חוש הומור ובלי בושה. למך שמו. היום, ביקשתי מאותה חיה להעביר לי חביות ריקות מצפת לבית בד סמוך. משימה קשה, שאין בכוחו של סבל פשוט לעשות. אפילו תכננתי לשלם לסבל פי 10 מהמחיר שהוא הציע. ובכן, לאחר שהעביר את החביות במשך כ-5 שעות, הוא הגיע לבסוף אלי ואל הפלאחים ידידיי. המראה של בהמת-אדם מגושמת, עגלגלה, שעירה, מזיעה כמו למך היה מצחיק כל אדם, וכך קרה. צחקנו קצת, והתחלנו במשא ודין. נתתי ללמך להחליט מה לדעתו השכר ההולם. כששמעתי, חשבתי שלמך מתבדח איתי. "שני בשליקים, לא פחות!". שני בשליקים? זה המחיר הרגיל לסבל שמעביר משא קטן בצפת, במרחק שלא עולה על קילומטר אחד. כאמור, חשבתי שלמך התבדח, והשבתי "ובבשליק אחד לא תסתפק?". התגובה הקיצוניתשל למך הייתה לא צפויה בהחלט. ראשית, החזיר את החביות בחזרה לצפת. שם, סיפר את סיפורו, וכנראה שגם תיבל אותו קצת ברגשות הכעס שלו. אנשי צפת הנאורים יצאו לטובת החלש, ומאז, אני נחשב לאדם חסר רגישות, קמצן, ללא חוש הומור, שאין לעשות איתו עסקים. כששמעתי את ששעה למך לתדמית שלי, מיהרתי להציע פיצוי, "להשתיק" את דעת הקהל. למך סירב לקבל משכורת שמספיקה למספר חודשים! אכן, למך יודע לנקום בחוכמה.

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

מונולוגים - רז ביטון

למך:

היום היה יום קשה..
עבדתי היום את העבודה הכי קשה בחיי, סחבתי את החביות במשך חמש שעות רצופות!
החביות היו כבדות מאוד, והייתי צריך להיזהר שהם לא יתגלגלו במורד ההר.
היום נתקלתי בדבר מכוער מאוד.. בזמן שאני סחבתי את החביות במורד ההר, זלמן הטורקי צחק עליי.
נעלבתי מאוד.. כי בזמן שאני מבצע את העבודה הקשה שהוא נתן לי הוא יושב עם הפלחים.
לא רציתי להתחצף למעסיק שלי כי אז הייתי מעבד את עבודתי וכך גם את משכורתי, אבל זלמן המשיך לצחוק עליי וזה פגע בי נורא.
ואז החלטתי להחזיר את החביות במעלה ההר למרות שזאת עבודת פרך קשה יותר מלהוריד את החביות.
אחר כך הוא הציע לי סכום כסף גדול במיוחד - גדול בהרבה מהסכום שאני מקבל בדרך כלל.
אך לא הסכמתי לקחת את הכסף ואמרתי שהחביות נמצאות בצפת ובגלל זה אני לא עשיתי שום עבודה.
בסופו של היום המתיש הזה, אחרי שזלמן המשיך והמשיך לצחוק עליי, הייתי עצבני מאוד.
עמדתי ליד הדלת, בפרצוף כועס מאוד - ופתאום זלמן התמוטט ומת במקום.

זלמן הטורקי:

היום נתתי עבודה ללמך הסבל שאני מעסיק, עבודה קשה מאוד.
הוא היה צריך להעביר את החביות מצפת שבראש ההר לעין זיתים שבמורד ההר.
הוא עבד בצורה יפה מאוד, ופתאום התחלתי לצחוק עליו.
זה היה סתם בצחוק.. אני לא התכוונתי לפגוע בו.
למך לקח את זה ברצינות ולא הבין שאני סתם מתבדח עם הפלחים.
למך התעצבן מאוד ולא היה רגוע, אבל אני הופתעתי שהוא לא התחיל לצעוק עליי.
בגלל שראיתי שהוא מתעצבן הצעתי לו הרבה מאוד כסף, פי כמה מהסכום שמקבל בדרך-כלל.
למך סירב לקבל את הכסף והתחיל להחזיר את החביות לצפת.
לא רציתי שיעשה זאת אך הוא לא הקשיב.
לאחר שסיים להחזיר את החביות רציתי לשלם לו סכום כסף גבוה מאוד, אך הוא לא רצה לקחת כסף בכלל וטען שהחביות נמצאות בצפת ולא בעין זיתים ובגלל זה הוא "כאילו" לא עשה שום עבודה.
אחר כך ראיתי את למך ניצב כועס מאוד בדלת, ומרוב פחד - "כנראה שהתמוטטתי ומתתי במקום".